פרשנות הסכם שכר טרחה של עו"ד

רקע

מונחת בפני תביעה כספית בסך 47,192 ש"ח בגין אי תשלום שכר טרחה.

עוה"ד אביתר רגר (להלן: "התובע")  נתן שירותים משפטיים במשך תקופה ארוכה לאינג' ליאור דושינסקי (להלן: "הנתבע") ולחברתו, לינב בע"מ (להלן יחדיו: "הנתבעים"). במהלך התקופה דנן נרקמו יחסים מקצועיים בין הצדדים כאשר הנתבעים שכרו את שירותיו של התובע מספר פעמים וכך אף נוצרה מערכת יחסי אמון ביניהם.

בתחילת שנת 2005, הגישה עובדת לשעבר של הנתבעת, הגב' יהודית דרורי, תביעה כנגד הנתבעים בבית הדין לעבודה. זאת, לאחר שלטענתה פוטרה על ידי הנתבעים, ללא קבלת פיצויי פיטורין כדין, דמי הודעה מוקדמת וכו' (להלן: "פרשת דרורי").

הנתבע פנה אל התובע בכדי שייצגו בבית הדין לעבודה בעניין זה. הנתבעים חתמו על הסכם שכר טרחה (להלן: "ההסכם") שהסדיר את היחסים ביניהם בטרם קבלת הטיפול בתיק ע"י התובע.

ההסכם קבע לעניין שכר טרחתו  של התובע, הסדר  כדלקמן -

1.      מקדמת שכ"ט בסך השווה ל- 1,000$ ארה"ב.

2.      15% מכל סכום שייחסך לנתבעים ממה שתבעה גב' דרורי.

כשנה לאחר שגב' דרורי הגישה את תביעתה, הסתיים הסכסוך על דרך הפשרה. חב' לינב שילמה לגב' דרורי סך של 94,900 ש"ח בעבור סילוקה של התביעה. סכום זה היה גם סך פיצויי הפיטורין לפי כתב תביעתה.

בתחילת חודש מרץ 2006, הגיש התובע לנתבעים את חשבון שכר טרחתו. לטענתו, הנתבעים התעלמו מדרישותיו לשכרו אשר זכאי לו כדין וניסו להפחיתו ללא כל סיבה. הנתבעים העבירו לתובע שיקים בסך 13,007 ש"ח בעבור שכר טרחתו אולם התובע, אשר סכום השיקים לא היה מקובל עליו, מיהר להשיבם ולא הפקיד אותם.

שכר טרחתו של התובע חושב על ידו ועל פי הסכומים הבאים, אשר נחסכו לנתבע -

1.      פיצויי הלנת הפיצויים בסך 155,080 ש"ח.

2.      פיצויי הלנת שכר בסך 35,783 ש"ח.

3.      דמי הודעה מוקדמת בסך 3,954 ש"ח.

4.      כספי תגמולים לפנסיה מקיפה בסך 70,480 ש"ח.

לטענת התובע, עבודתו חסכה את כל ראשי הפיצויים שלעיל, כאשר הראש היחידי ששולם היה פיצויי הפיטורין עצמם. משכך, זכאי התובע לשכר טרחתו בשווי 15% מכלל הסכומים דלעיל.

מנגד טען הנתבע כי  לא נקבעו הסכומים לעניין הלנת השכר אלא שסכומים נטענו בעלמא תוך השארת העניין לשיקול דעת ביה"ד. משנעשה כך, הרי שחישוביו של התובע שגויים ולא תואמים את המציאות המשפטית לפיה פיצויי הלנת שכר מוטלים רק במקרים מיוחדים ולרוב, ראשים אלו נזנחים במהלך הדיונים ובעת מתן פסק הדין. ודוק: התובע היה זה שקבע את הסכומים דלעיל, קרי, 155,080 ש"ח ו - 35,783 ש"ח (להלן: "פיצויי ההלנה"). סכומים שכלל לא צויינו בכתבי הטענות במכתבים ובפקסים שהועברו בין הצדדים לפני מתן פסק הדין.

הסכומים היחידים שצויינו היו פיצויי הפיטורין בסך 94,900 ש"ח ודמי ההודעה המוקדמת בסך 3,954. סכום כספי התגמולים לא צויין בכתב התביעה אולם חישובו בוצע במהלך הדיון הראשון בתיק בו הועמד ע"י בא כוחה של הגב' דרורי על 70,480 ש"ח.

הנתבע טען כי נהיר לכל שתשלום מעל ל - 50% מדמי הפיצויים ששולמו לא יכולים להוות שכר ראוי ונכון. הנתבע לא ציפה לכך ויתרה מזאת, התובע לא פירט כי אלו הסכומים אשר נתבעים על ידי גב' דרורי.

יתרה מכך, סכומי הלנת השכר והפיצויים כפי שניתן להיווכח בחישובים דנן, לא פורטו על ידי התובע בעת שהנתבע חתם בשמו ובשם חברתו על ההסכם. הסכומים דנן היו עלומים והרושם שהותיר אחריו התובע יצר מצג לפיו לא מדובר בסכומים גדולים שכאלו.